 | |
|
כישלון והצלחה בהתרעה
הערכת המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים מאת: אריה שלו
לנורמות פסולות אלו לא היה אח ותקדים מאז קום המדינה. הטלת האשמה הבלעדית על הדרג הצבאי וזיכוי הדרג המדיני מכל אשמה, אינה גורמת עוול בל ישוער רק לדרג הצבאי. היא מערערת באופן חמור את סמכותה של הממשלה כלפי הדרג הצבאי. הנצחתן של נורמות אלו – טמונה בה סכנה ממשית לביטחון המדינה… כאשר המלחמה מסתיימת בהצלחה – גם הממשלה וגם הצבא מתחלקים באחריות להישג. כאשר מדובר בכישלון או במחדל – הצבא נשאר יתום. אינני מבין את ההיגיון הזה…לעתיד יגיד לעצמו כל רמטכ"ל: 'אני מניח את כל החומר המצוי ברשותי על שולחן הממשלה, בצירוף המלצתי. עד כה היה ברור מעבר לכל ספק, כי מרגע שהדרג המדיני סמך את ידיו על המלצתי והורה לי לפעול לפיה – הוא, הדרג המדיני, נושא יחד עימי באחריות כלפי ההמלצה וכלפי כל המתבצע לפיה'. כל חלוקה אחרת של הסמכויות בין הדרג הצבאי והמדיני…היא בלתי אפשרית וטומנת בחובה סכנות חמורות ביותר... כראש ממשלה לא עלה כלל בדעתי לאמץ את התפיסה, המונחת ביסוד מסקנותיה של 'ועדת אגרנט', בדבר החלוקה המעוותת של אחריות בין הממשלה האזרחית והמטה הכללי של צה"ל". הוא הוסיף כי שאל את שר המשפטים, במהלך ישיבת הממשלה בה קרא הרמטכ"ל את התפטרותו, אם אפשר להחזיר את הדו"ח לוועדה ולומר לה : "לא קיבלנו תשובה על השאלה הנוגעת לגורמים האזרחיים. השלימו את עבודתכם". שר המשפטים השיב כי הוועדה היא סוברנית ואין איש יכול להורות לה איך לנהוג. בנושא המודיעין כתב רבין: "כל תפיסת המודיעין של הוועדה הייתה מעוותת… לא הייתה ואין גם היום דרך ודאית למנוע כל אפשרות של הפתעה. את ביטחונה של ישראל ואת קיומה אין להשתית על ההנחה, כי ניתן למנוע בוודאות את סכנת ההפתעה – אף כי חובה היא לצמצם סכנה זו ככל הניתן – אלא על היכולת לנצח במלחמה, גם כאשר נסיבות פתיחתה מפתיעות".
הדוגמה השלישית – ביקורתו של שר הביטחון משה דיין, שאמר: "ועדת אגרנט התרכזה בשאלה של מה שהם קראו 'מחדל מודיעיני', שלדעתי לא היה בכלל, כי הייתה טעות אבל לא היה מחדל, ודנה במבצעים של הימים הראשונים במלחמה, אבל היא לא שמה את הדגש על השאלה היותר חשובה, שהיא: האם התכנונים האופרטיביים היו טובים וענו על הדרישות... איפה שבאמת הצבא לא היה בסדר, זה בתכנונים מבצעיים לקראת מלחמה. כי התכנונים האלה קיימים, והם בלי קשר לשאלה מה סבירות המלחמה". טענה זו משמעותה העיקרית היא ביקורת על כך שהוועדה לא בדקה כלל ולא התייחסה לקונצפציה המבצעית שהייתה מקובלת אז בישראל, שעל פיה הצבא הסדיר כולל חיל האוויר הוא שיבלום התקפת פתע של צבאות מצרים וסוריה, ואין צורך לגייס לשם כך את המילואים.
|
