כאשר פתחה מצרים, ב-8 בספטמבר 1968, בהרעשה ארטילרית כבדה בגזרה שמצפון לקנטרה, שתוצאתה הייתה 10 הרוגים ו-18 פצועים בצד הישראלי, נגרמה לישראל הפתעה מלאה. אמר בעניין זה אהרון יריב: "על-אף הערכת המודיעין… כי תוך שנה, עד שנה וחצי, יצליחו צבאות ערב לשקם את עצמם כמותית, המודיעין לא פנה לרמטכ"ל לעשות בדיקה משותפת של משמעות הדבר, היינו – מה יוכלו הערבים, וכמובן המצרים, לעשות. אילו נערכה בדיקה כזו אפשר היה להגיע להערכה בדבר מלחמת ההתשה".משתמעת מכך כי לדעתו לא המודיעין לבדו צריך לעשות בדיקה כזו אלא האחריות לכך מוטלת עליו ועל הרמטכ"ל גם יחד.

 

הצבת יחידות הגנה אווירית סובייטיות במצרים – ב-20 ביולי 1969 החל חיל האוויר הישראלי לפעול באזור תעלת סואץ בניסיון להשפיע על מצרים למתן את מלחמת ההתשה. משלא הושגו התוצאות המקוות החלה ישראל, בתחילת חודש ינואר 1970, בתקיפות מן האוויר על מתקנים צבאיים אסטרטגיים בעומק מצרים (מבצעי "פריחה"), שנמשכו עד ה-13 בחודש אפריל. המטרה הייתה להפעיל לחץ צבאי כבד על מצרים כדי לאלץ את הנשיא נאצר לזרז את סיום מלחמת ההתשה. בוצעו 20 מבצעי "פריחה" במרחב הקרוב לקהיר במצרים העלית, בדלתה של הנילוס ובמרחב שבין הנילוס לחזית התעלה. היסטוריונים מצרים מכנים תקופה זו "שלב התשת הנגד", שבו עברה היוזמה לידי ישראל. אף שהמודיעין שותף בדיונים במטה הכללי בעניין תקיפות האוויר בעומקה של מצרים, לא נעשתה הערכה בדבר ההשלכות האפשריות של תקיפות אלה על מדיניותם של שליטי מצרים ועל שליטי ברית המועצות.

אגף המודיעין לא העריך, שהתקיפות בעומק מצרים יגרמו לנשיא נאצר להחליט על תפנית במדיניותו ולפנות לראשונה לברית המועצות בבקשה תקיפה שזו תציב במצרים יחידות להגנה אווירית. כן לא הובא בחשבון שברית המועצות תיענה לבקשה כזו. ברית המועצות חצתה אז רוביקון אסטרטגי ולראשונה מאז תום מלחמת העולם השנייה החליטה לשלוח כוחות צבא שלה להגן על מדינה לא קומוניסטית. ברית המועצות שיגרה למצרים כוח רוסי שהורכב מסוללות טילי קרקע-אוויר, נשק שכבר היה בידי מצרים, שלוש חטיבות טילי אס. איי. 3 שלא היו עד אז בידי מצרים, וכמה טייסות מטוסי קרב מדגם מיג 21. שיגור הכוח הרוסי למצרים, שנועד להרתיע את ישראל ולהגן על לבה של מצרים מפני תקיפות אוויר ישראליות, היה בבחינת הפתעה מלאה למודיעין הישראלי. כוח ההגנה האווירית הסובייטי במצרים היה גדול וכלל, לדברי הרמטכ"ל המצרי, "80 מטוסי יירוט מדגם מיג 21, 27 גדודים של טילי קרקע-אוויר… כ-30 אחוזים ממטוסי ה-מיג 21 שלנו", וכן "כ-20 אחוזים מטילי הסאם שלנו וחלק ניכר מציוד העזר האלקטרוני".

 

כאמור, מצרים וסוריה פתחו במלחמה ב-6 באוקטובר בשעה 14.00 בערך, ובפועל היוותה ההתקפה הפתעה אסטרטגית וטקטית. לדעתו של צבי לניר: "ההלם ביום הכיפורים נגרם בעיקר כתוצאה מגילוי הדימוי העצמי המוטעה של הישראלים את עוצמתם הצבאית, החברתית, ובמידה מסוימת אף המוסרית". טענתו המרכזית, שההפתעה במלחמת יום הכיפורים הייתה במישור הלאומי ולא ברמת המוכנות המבצעית.

 

לפחות טעות אחת שאירעה לאחר מלחמת יום הכיפורים

החלטת הנשיא סאדאת לפתוח במשא ומתן ישיר לשלום עם ישראל שעה שהמודיעין לא העריך כי צפויה תפנית כזו בעמדת מצרים

 

בשנת 1977 החליט הנשיא סאדאת לנהל משא ומתן מדיני ישיר עם ישראל כדי לחתום עימה על הסכם שלום. הסכם הביניים שנחתם בין ישראל למצרים בשנת 1975 נקבע לשנתיים והיה ברור לכול, כי בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1977 עמד