![]() | |
|
|
כישלון והצלחה בהתרעה
הערכת המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים מאת: אריה שלו
השוואה בין המודיעין שלפני מלחמת ששת הימים לזה שלפני מלחמת יום הכיפורים מביאה למסקנה, שהסיבה העיקרית לטעות בשני המקרים הייתה הצמידות בהערכה לקונצפציה המצרית. אין כל ספק שהתקיימו דמיון, אך גם הבדלים, בין הסיבות העיקריות לטעויות של המודיעין בהערכתו האסטרטגית לפני מלחמת ששת הימים, לבין הערכת המודיעין לפני מלחמת יום הכיפורים. הדומה נעוץ בכך ששתי הטעויות נבעו, קודם לכול, מקונצפציה שהייתה מקובלת על המודיעין. ההבדל התבטא בכך, שהקונצפציה של המודיעין לפני מלחמת ששת הימים הייתה, שכל זמן שהצבא המצרי מרותק למלחמת תימן, תימנע מצרים מנקיטת צעדים שיידרדרו למלחמה עם ישראל, וכן "שחוסיין לא יצטרף למלחמה". לעומת זאת, הקונצפציה המצרית של 1973 הייתה שתנאי חיוני לפתיחת מלחמה מצד מצרים הוא השגת מידה מסוימת של איזון אווירי עם ישראל באמצעות מטוסי קרב-הפצצה לטווח ארוך שתקבל מברית המועצות. לדעתי, התקיימו שתי סיבות עיקריות לחזרה על טעות המודיעין של שנת 1967: הראשונה – שהערכת המודיעין בשנת 1973 הייתה מבוססת על הקונצפציה של הדרג המדיני והצבאי הגבוה במצרים; והשנייה – שהמודיעין הישראלי ידע על הקונצפציה הזו ממקורות צמרת מצריים, שהוכיחו את עצמם במשך השנים. חושבני שהיה הרבה יותר קשה למודיעין של שנת 1973 להתעלם מן הקונצפציה המצרית, מה גם שלא הייתה בידיו ידיעה ממקור טוב על שינוי בקונצפציה זו, בעוד שהקונצפציה שלפני מלחמת ששת הימים לא התבססה על מקורות צמרת, אלא על הערכת המודיעין הישראלי.
התפיסה הביטחונית של ישראל לפני מלחמת ששת הימים הייתה, שעל צה"ל לגייס את כוחות המילואים שלו ולהיערך איתם מראש בשטח מול כל איום צבאי מצרי או סורי המתפתח בפועל, ולכן גויסו המילואים לפני מלחמת ששת הימים בהמלצת הרמטכ"ל. האלוף (מיל.) יהושע שגיא אמר, בהיותו ראש אמ"ן, כי "צה"ל גויס { על פי החלטת הקברניטים} למרות שאמ"ן טען שלא צפויה מלחמה"
לפני מלחמת יום הכיפורים, לעומת זאת, התפיסה הייתה שהצבא הסדיר יבלום כל מתקפה, ואף מתקפת פתע, ואין הכרח לגייס את המילואים אם אין ביטחון שתתרחש התקפה. כתב בעניין זה אלוף (מיל.) אברהם טמיר כי "האפשרות של הנחתת מתקפת פתע המיועדת להשיג יעדים כלשהם, עד אשר צה"ל יצליח לערוך את מילואיו כדי לבולמה, נלקחה בחשבון בכל תכניות המלחמה. גם בכך לא הייתה הפתעה. לכן, כל אשר באמת צריך להפתיע את עם ישראל הוא חוסר הכוננות המספקת ששררה בחזיתות מצרים וסוריה ערב מלחמת יום הכיפורים". אסיים עניין זה בציטוט מדברי רב-אלוף מרדכי גור: "זו עובדה שאמ"ן טעה ערב מלחמת ששת הימים, ערב מלחמת יום הכיפורים וערב ביקורו של סאדאת. היתרון בששת הימים היה שהחלטות הדרגים העליונים היו שונות. לא כן המצב ביום הכיפורים, או כאשר סאדאת בא לירושלים". לדעתו, הבעיה לפני מלחמת יום הכיפורים הייתה נעוצה איפוא בעיקר בכך שהקברניטים לא נקטו את הצעדים המתחייבים. פרוץ מלחמת ההתשה – כבר פחות מחודשיים אחרי מלחמת ששת הימים העריך המודיעין שצבא מצרים יוכל לשקם את כוחו המספרי בפרק זמן קצר יחסית, אם יסופק לו הנשק הדרוש מברית המועצות. במסמך מחלקת המחקר, שיצא לאור כבר בסוף חודש יוני 1967, נאמר כי : "על-אף אבדות ניכרות בכוח אדם, דומה כי הנזק העיקרי הוא לציוד. מכאן, שאם יגיעו למצרים משלוחי חימוש וציוד חדש ניתן יהיה לשקם את חלקם הגדול של הכוחות המזוינים המצריים ולהחזירם למצב בו נמצאו לפני המערכה , תוך פרק זמן קצר יחסית".על-אף הערכה זו, שהוכחה כנכונה, לא העריך המודיעין מראש את האפשרות שמצרים תיזום את מלחמת ההתשה. <<<<<חזרההביוגרפיה סיפור חיים הנצחה עריכה מדעית עיצוב אירועים לימוזינה |