 | |
|
כישלון והצלחה בהתרעה
הערכת המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים מאת: אריה שלו
תפקידי אגף המודיעיןבתקופה שלפני מלחמת יום הכיפורים, תפקידו העיקרי של אגף המודיעין הוגדר בהוראות הפיקוד העליון, כ"מתן הערכות מודיעין למדיניות הביטחון, לתכנון מלחמה ולמדיניות ביטחון שוטף, והפצת ידיעות ומודיעין לגורמי צה"ל ולגורמים ממשלתיים אחרים" אתרגם זאת כך: אמ"ן היה אחראי לספק לצה"ל ולממשלה ידיעות ומודיעין, כולל הערכות מודיעין, כדי לסייע בקביעת מדיניות ביטחון שוטף ובגיבוש מדיניות ביטחון בסיסית ותכנון מלחמה. נגזר מכך, שבמסגרת זו היה על המודיעין לספק – בכל הערכת מצב צבאית – נתונים על האויב ועל השטח, והערכת כוונותיהן ודרכי הפעולה האפשריות של ארצות ערב ושל המעצמות באזור.
את גבול האחריות בין ראש אמ"ן לבין הממשלה הבהיר האלוף (מיל.) ישראל טל, סגן הרמטכ"ל במלחמת יום הכיפורים, באומרו ש"ראש אמ"ן אחראי בישראל על הערכת המודיעין הלאומית אבל לא על הערכת המצב הלאומית. זהו תפקידה של הממשלה. עליה להעריך… את מידת הסיכון שהאיום צורר בכנפיו". משמעות הדברים היא, שהמודיעין אחראי להערכה הלאומית (צבאית, מדינית, כלכלית וטכנולוגית) בנוגע למדינות האויב ולמדיניות המעצמות והאינטרסים שלהן במזרח התיכון, ואילו הממשלה אחראית להערכת המצב הכוללת, לסיכון הנובע ממנה, וכן למסקנות ולהחלטות בדבר הצעדים שעל ישראל לנקוט. לפי חלוקה זו, הממשלה הייתה אחראית ל'הערכת הנטו' (ה-net assessment), כלומר לעשיית מאזן ההשוואה בין כוחותינו (צה"ל) לבין כוחות האויב. האם הממשלה הבינה שהיא אחראית לכך, והאם אחריות זו הוגדרה אי פעם בכתובים? במחקר הנוכחי חיפש המחבר תשובה מוסמכת לכך בכתב, ולא מצא, גם לא בדו"ח ועדת אגרנט.
כאמור, אחריות אגף המודיעין לספק מידע והערכה על האויב, וקודם לכול על מידת הסבירות שיפתח במלחמה. ואולם אין אגף המודיעין ממונה על הערכת תוצאותיה של מלחמה אם תפרוץ. בכל מקרה אין הוא נדרש להסיק מסקנות ולקבל החלטות המתחייבות מן המצב (כולל גיוס מילואים). תפקיד זה נשמר לדרגים המדיניים והצבאיים העליונים, דהיינו ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל.
לאור חלוקת האחריות בין אגף המודיעין ל"קברניטים", ראוי לשאול מי מהצדדים אמור לתת התרעה על מלחמה או על כוונות מלחמה מצד האויב. התרעה היא בדרך כלל בבחינת הערכה והמודיעין אמור לתת אותה, אך האחריות לנקיטת צעדים בפועל כדי למנוע את הצלחתו של גורם ההפתעה נתונה בידי הקברניטים ולא בידי המודיעין. גם אם המודיעין מעריך שקיימת סבירות גבוהה לכך שהאויב ינקוט יוזמה מסוימת, אין פירושו של דבר שהדרג המחליט נוקט בהכרח בצעדים מתאימים כדי למנוע הפתעה. חוקר ידוע כתב בעניין זה: "התרעה היא צורך, אך אינה תנאי מספיק כדי למנוע הפתעה. ללא תגובה (כוננות, גיוס, היערכות מחודשת), האזהרה חסרת ערך". המסקנה איפוא כפולה: ראשית, מניעת הפתעה מחייבת לא רק הערכה נכונה של המודיעין, אלא גם נקיטת צעדים בפועל שעליהם מחליטה הנהגת המדינה. אין בכך כדי לשחרר את המודיעין מן האחריות למתן התרעה על צעד שהאויב עתיד לנקוט. שנית, יש להדגיש שהמודיעין אחראי למתן התרעה על צעדים של האויב, בין שהקברניטים פועלים לאורה ובין שלא. מן הראוי לצטט מדבריו של שמעון פרס שעל פיהם "אי אפשר ללא מודיעין , אבל צריך להיזהר מאוד מפני הסתמכות על המודיעין לבדו".
ביוגרפיה סיפור חיים הנצחה עריכה מדעית עיצוב אירועים לימוזינה |
