 | |
|
כישלון והצלחה בהתרעה
הערכת המודיעין לקראת מלחמת יום הכיפורים מאת: אריה שלו
כן ילמד הקורא, שבניגוד לדברי ועדת אגרנט, הקונצפציה המודיעינית בדבר התנאים הדרושים למצרים כדי לפתוח במלחמה לא הומצאה על ידי המודיעין, אלא הייתה נחלתה של ההנהגה הצבאית והמדינית העליונה במצרים. המודיעין הישראלי ידע על הקונצפציה המצרית כבר בעת התהוותה מפי כמה מקורות צמרת במצרים. על פי קונצפציה זו, עקב חולשתה האווירית של מצרים, וחשיפת עומק שטחה להתקפות ישראל, כפי שהוכח בפועל בעת מלחמת ההתשה, תנאי מוקדם לפתיחת מלחמה הוא השגת מטוסי קרב-הפצצה שיוכלו לאיים על עומק שטחה של ישראל, לרבות תקיפת לפחות חלק משדות התעופה המרוחקים שלה. תנאי זה לא מומש, בהיעדר אספקת מטוסי קרב סובייטים מתקדמים. ואולם, לקראת סוף שנת 1972 חל שינוי בקונצפציה המצרית. הנהגת מצרים גרסה שיש לפתוח במלחמה תוך שימוש בנשק המצוי כבר בידי מצרים ולא לבסס את תכניות המלחמה על רכש מטוסי קרב-הפצצה חדשים. ועוד ייווכח הקורא לדעת, שברמת המודיעין הבסיסי, דהיינו הערכות העומדות לאורך זמן, ההערכות היו נכונות ביסודן והוכחו ככאלה במלחמה. מדובר בשאלות כגון סדר הכוחות של צבאות מצרים וסוריה, מערכות הנשק שברשותם, תכניות ההגנה ותכניות ההתקפה שלהם, שהמודיעין הישראלי סיפק להנהגת המדינה במשך השנים שממלחמת ששת הימים ועד למלחמת יום הכיפורים.
גם בתחום המודיעין השוטף, דהיינו ידיעות על שינויי היערכות, קידום כוחות וצעדים חריגים בצבאות מצרים וסוריה, רוב המידע (אם כי לא כולו) נמצא בידי המודיעין ובאמצעותו בידי צה"ל וה"שלטונות". כאמור, שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה הסב המודיעין את תשומת לבו של הדרג הבכיר ביותר במדינה לכך, שצבאות מצרים וסוריה קידמו את הכוחות ועשו את ההכנות המאפשרות להם לפתוח במלחמה. ועם זאת, חלה טעות חשובה בתחום המודיעין הבסיסי – היעדר הערכה בדבר תחושת ההנהגה המדינית והצבאית במצרים שביכולתה ליזום מהלך צבאי לכיבוש שטח, ולו קטן, ממזרח לתעלת סואץ, כמנוף מדיני שיביא בהדרגה לנסיגת ישראל מסיני. אין ספק שהטעות והכשל בהערכה התמקדו בעיקר בתחום המדיני – בהערכת אישיותו של הנשיא סאדאת והחלטתו לפתוח במלחמה. סיבה חשובה לכך הייתה נגישותם למודיעין של כמה מקורות צמרת מצריים, שסיפקו את הערכת המצב המצרית בדרג העליון, והעניקו למודיעין הישראלי תחושה, שהוא יודע ומכיר את דרך מחשבתו של מנהיג מצרים.
נוסף על כל אלה, לא הובאו בחשבון הדברים האלה:
א. תנאים משתנים, ומנהיג עשוי לשנות את דעתו בעניין מטרותיו האסטרטגיות ותפקיד המלחמה או השלום בשירות מטרות אלה (מלחמה או שלום הם כלים במשחק אסטרטגי ולא מטרה בפני עצמה). אין זה אומר שאפשר לעמוד על השינוי הזה בהתהוותו, מה גם שהמנהיג עצמו מתלבט תוך כדי השינוי (ראו בהמשך בפרק י"א את דחיית שנת ההכרעה של סאדאת) ב. קיימת תמיד האפשרות, שמנהיג ישרטט לעצמו מטרה אך יפעל במקביל בשתי דרכים שונות ולכאורה סותרות כדי לממש אותה (לדוגמה: סאדאת המחכה למטוסים מצד אחד וחושב במונחי מלחמה מוגבלת מצד אחר) ג. לא ייתכן להטיל על המודיעין את האחריות בעניין התרעה הקצובה בימים ובשעות ולגזור מכך קונצפציה מבצעית. הדבר נשמע ישים (אחרת בשביל מה צריך מודיעין?), אך במציאות אין זה כך. ד. מי שמגבש קונצפציה מבצעית אינו רק הצבא ובראשו הרמטכ"ל, אלא גם קברניטי המדינה – ראש הממשלה, שר הביטחון והממשלה כולה – ולכן, מטבע הדברים, הם שותפים מראש בתהליך קבלת ההחלטות.
|
